חברים יקרים שלי,
אחד הדברים המדהימים ביותר שראיתי בהודו הוא ש…
כל אחד מתמודד בה בדיוק עם השיעור המדויק שאותו הוא צריך ללמוד עכשיו בחיים.
הייתי בטוחה שהשיעור יהיה ללמוד להסתדר לבד בסוף העולם.
לא היה לי מושג שזה הולך להיות שיעור אחר. שיעור מאוד משמעותי ועוצמתי בערך עצמי.
עבר כבר יותר משבוע מאז שחזרתי חולה מהודו, ואני עדיין מתקשה לעכל את העוצמה של מה שעברתי במסע הזה.
ביקשתי מסע רוחני בהודו- וקיבלתי מסע שהפגיש אותי בעוצמה אדירה ען המקומות הכי פצועים והכי מאתגרים בחיים שלי.
המסע להודו נולד מחלום גדול.
כבר שלוש שנים אני מדברת על הודו.
כבר לפני שנתיים הייתי מתוכננת לנסוע לשם…
עמוק בלב ידעתי שאני חייבת להגיע לשם. לא ממש היה ברור לי למה.
הסיבה ה"רשמית" הייתה כפולה:
פרויקט מאתגר בענייני עבודה וההתמכרות שלי למסעות רוחניים.
היה ברור לי שהודו היא המקום לצאת מאיזור הנוחות שלי: הריח, הלכלוך, הצפיפות, האוכל, להסתדר לבד…
הרגשתי שאם אני רוצה לגדול ולצאת למסע רוחני. הודו היא בדיוק המקום.
הרגיש לי שהודו תשנה את החיים שלי. לא היה לי מושג עד כמה.
על אותנטיות, אמונה ושליחות
המסע התחיל בהלם מוחלט ואילץ אותי להתמודד עם האמון שלי בעצמי ועם האמונה שלי בבורא עולם,
והמשיך בתהליך שחזר אל הזהות שלי ואל סגירת מעגלים עם העולם הקודם שלי.
אני מלאת הודיה לכל אחת מהדמויות המדהימות שפגשתי בדרך ועזרו לי לראות באיזה מקום מדהים ומאוד בריא אני נמצאת היום בחיים שלי.
איזו דרך מבורכת עברתי.
איך למרות הקושי האדיר בנקודת הפתיחה, בחרתי באותנטיות שלי, למדתי להעריך את עצמי, להקשיב ללב שלי ולצרכים שלי .
למדתי לחיות חיים של מודעות ובחרתי לממש את השליחות שלי ולעורר השראה באנשים להיות מי שהם באמת, לחיות חיים מלאים ולממש את השליחות שלהם.
עברתי תהליך מדהים שהתרחש בפחות מ24 שעות של סגירת מעגלים אמיתית עם הסיפור שלי, עם העבר שלי, כדי לעבור לשלב הבא.
רק אחרי שסיימתי את התהליך שבו יכולתי לראות שוב שסיפור השינוי שלי שכלל חזרה בשאלה, גירושים, התחלה מחדש בכל תחומי החיים הוא בעצם סיפור של הערכה עצמית, פגשתי את המדריך שלי למימוש השליחות שלי.
היום, כשאני בוחנת את המסע שלי להודו…ברור לי שנסעתי כדי לפגוש אותו ולהבין שיעור ענק באמונה ובשליחות.
למדתי שבכל אחד מאיתנו יש את הניצוץ האלוהי ושאנחנו כאן בשביל לממש את התפקיד שלנו (הדארמה שלנו).
וכמה חשוב להקשיב ללב שלנו שמבטא את הניצוץ האלוהי, להאמין בעצמינו ולהיות מי שאנחנו.
באותו יום קיבלתי תזכורת למשהו כל כך חשוב שאני מתמודדת איתו.
לא תמיד פשוט לממש את השליחות.
יש רגעים שכל כך מורכב לי לממש את השליחות שלי שאני מוכנה לוותר על הכל ולא להתמודד עם הקושי.
אבל באותו רגע התחייבתי. שלמרות הקושי ולמרות הפחד. אני מממשת את השליחות שלי.
ובמלוא העוצמה!
משהו בי הבין שהמסע שלי להודו נגמר…למרות שעוד לא חלף שבוע.
אני כנראה כבר למדתי את מה שהייתי צריכה ללמוד במסע הזה.
הישרדות…שפע, אהבה וערך עצמי
נשארו עוד שני דברים חשובים שהייתי צריכה ללמוד במסע להודו…באגרה למדתי את שניהם. ובענק!
הקשבתי מרותקת למדריך הצעיר שליווה אותי באגרה לטאג' מאהל. סמל האהבה.
מעבר למבנה המהמם והענק, היה שם משהו שכבש אותי. הכוח של האהבה.
את המבנה הקים הקיסר המוגלי שאה ג'האן במשך 23 שנים, כדי להנציח את אשתו האהובה שמתה בלידת בנם.
צריך להיות שם כדי להבין כמה מוטיבציה יש לנו כשהאהבה מניעה אותנו.
וכמה עוצמה יש לפרויקטים של אנשים שחולמים בגדול והולכים עד הסוף עם החלומות שלהם.
כנראה שהייתי זקוקה לתזכורת הזו.
טאג' מאהל - סמל של אהבה
על מדרגות המבנה המדהים הייתי מוכנה להודות ש…
הימים האחרונים היו יותר בתדר של הישרדות מאשר בתדר של אהבה,
הייתי נורא עייפה משעות אורכות של נסיעה בדרכים
ומשעות עוד יותר ארוכות של כניסה פנימה וניסיון להתבונן בחיים שלי.
העייפות הביאה אותי לעשייה הישרדותית משהו…
עכשיו אוכלים, עכשיו נוסעים…התשתי את עצמי עד לנקודה שכבר לא הרגשתי.
הכל היה טכני…בלי להרגיש ובטח שבלי לאהוב.
הרגשתי שאני מוצפת. מהמראות, מהריחות, מהסיפורים…
חיפשתי מקום שאני יכולה להרגע בו ולהתחיל לעשות סדר במחשבות שלי.
שקיעה מול הטאג' מאהל במרפסת של מלון אוברוי
הגעתי למלון אוברוי המפואר.
(הנהג שלי סיפר לי שזה מלון שהדירוג שלו הוא 7 כוכבים!!!)
אי של שפיות בתוך עיר שהיה לי מאוד קשה להכיל.
נכנסתי אל המלון המהמם והכל כך מערבי שכל כך מנוגד ללכלוך והעוני של רחובות הודו.
ישבתי במרפסת המדהימה. השמש התחילה לשקוע כשממולי הטאג' מאהל …קפה קר גלידת וניל איכותית.
פתאום היה לי כל כך שקט בנשמה…השמחה חזרה
ומתוך השקט והשלווה נפל האסימון האסימון…
גברת שנער היקרה, אם לא הבנת את זה בטאג' מאהל…הנה שוב רמז עבה:
שכחת שאת הכי מאושרת בעולם כשאת מרשה לעצמך לחלום בענק ולבצע כמו ענקית!
ככה בדיוק אני רוצה לטייל בעולם. ביום להסתובב בשטח…לחוות את המקומות שאני מגיעה אליהם…
ובלילה להיות במקומות הכי מפנקים בעולם.
במרפסת של מלון אוברויי קיבלתי החלטה לזכור תמיד שמגיע לי!
מגיע לי לחלום בענק ומגיע לי לממש בענק את החלומות שלי
ב-3 מתוך 7 פלאי תבל כבר הייתי. זה בדיוק הזמן לתכנן להגיע לכל השאר ובתנאים הכי טובים שיש.
אנחנו הרי יוצרים מציאות. לא?
לפני 7 שנים כשיצאתי למסע לשינוי החיים שלי, המטרות שהצבתי היו כל כך הישרדותיות.
אני צריכה X כסף כדי לשרוד בחודש.
עברו השנים והמטרות שלי הן תוצאה של החלומות שלי ולא של הפחדים שלי.
וככל שאני מאמינה שמגיע לי ומוכנה לעשות כל מה שנדרש כדי לממש. החלום הופך למציאות.
אז למה לא לחלום בענק!!!
במרפסת של מלון אוברוי מול השקיעה המהממת קיבלתי תזכורת שכשחולמים בענק מגשימים בענק,
והחלומות הם הדלק :)
להיות חולה לבד…בהודו
למחרת חזרתי לדלהי. עמוק בלב כבר רציתי הביתה. ידעתי שהמסע שלי נגמר…
חשבתי שכבר למדתי את מה שהייתי צריכה ללמוד במסע הזה.
יום שישי בערב, לבד במלון די הזוי, אני נכנסת למקלחת כדי לנסות לשטוף ממני את הריח של הודו ומגלה שאין במקלחת שלי מים חמים…
מדמיינת איך המשפחה שלי יושבת ביחד סביב השולחן, אוכלת את האוכל הטעים שאמא שלי וגיסתי מכינות מדמיינת ובוכה.
המקום שלי שם. ביחד עם האנשים שאוהבים אותי הכי בעולם. שם הבית האמיתי. ואני כאן לבד בחדר עייפה.
פתאום הלב התמלא באהבה ענקית ביחד עם כאב וכל מה שרציתי היה לחזור.
מאחר והזמנתי כבר בתי מלון מהארץ והיה עוד המון זמן עד הטיסה שלי בחזרה …
לא הקשבתי ללב שלי והמשכתי במסלול שתוכנן מראש לרישיקש.
הגעתי לרישיקש היפה אחרי נסיעה של כמה שעות ברכבת עם צמרמורות וחולשה אדירה.
הסתובבתי כמה שעות עם מדריך מקומי והספקתי לצלם 2 תמונות בלבד עד שהרגשתי שאם אני לא הולכת לישון אני פשוט מתעלפת.
התעוררתי רותחת מחום…לבד בסוף העולם. פחדתי נורא.
ידעתי שאני צריכה לאכול משהו אבל לא מצאתי את הכוח להתחיל להסביר מה בדיוק לשלוח לי לחדר.
אז הלכתי לישון בלי לאכול כשהבטן מקרקרת לי מרעב. התעוררתי אחרי 24 שעות עדיין רותחת והבנתי שאני שאני צריכה לחזור.
יומיים אחרי ההחלטה לחזור הביתה, אחרי 9 שעות בדרכים משובשות מצאתי את עצמי בחדר במלון מפואר בדלהי.
בועה מערבית בהודו…ריח של קטורת בלי זכר לריח הנורא שבחוץ…הריח של הודו.
לרגע הייתי בטוחה שאני בתל אביב.
לפעמים למלון יש תפקיד משמעותי
כן. והפעם תפקיד מאוד משמעותי…
מעבר לבועה שאיפשרה לי להתפנק ולהתחזק לקראת הטיסה לארץ, למלון המקסים הזה בדלהי היה עוד תפקיד.
להזכיר לי את החלום האמיתי שלי. להסתובב בעולם כדי להשפיע…
להגיע בכל פעם למקום אחר ולעזור לעוד ועוד אנשים ללצאת לאור במלוא העוצמה והאותנטיות שלהם ולממש את השליחות שלהם.
אני חושבת שאלוהים רצה להראות לי שחשוב לדייק בבקשות שלי.
כמה ימים לפני ביקשתי על המרפסת של מלון אוברויי להיות רק במלונות שווים. אז קיבלתי. ובאיזו מהירות :)
אז אם כבר מסעות כדי להרצות בכל העולם…אז לפחות בטיסות ביזנס ובמלונות מפוארים.
ערך עצמי כבר אמרנו?
אז מה היה לנו כאן…
להקשיב ללב ולהיות מי שאנחנו, להבין שמימוש השליחות היא התפקיד שלנו…
לחלום בענק, לפעול מתוך אהבה ותשוקה
לא לשכוח לדייק בבקשות שלנו…
ואומץ כדי להקשיב ללב שלנו ולצאת למסעות מופלאים.
פיזיים ורוחניים :)
אני מרגישה כל כך מבורכת על הזכות לצאת למסע הזה
ועוד יותר מבורכת שהייתם איתי לאורך כל הדרך…
תודה ענקית והמון אהבה
אלונה
